תמונה מתוך סרטון הפרסומת ביו טיוב
סיפור שמתחיל בערב גשום אחד
בחמישי בערב, ישבתי מול המחשב באמצע זום רחב היקף. המתנתי לרגע שבו יזמינו אותי להתחיל את ההרצאה שלי בנושא עידוד נערות לטכנולוגיה.
בקהל ישבו עשרות זוגות של הורים לנערות בגיל חטיבת הביניים שלומדות תכנות בתכנית מצוינת. המטרה של אותו הערב היתה לדון על איך לעודד את הנערות, לחזק את תחושת המסוגלות שלהן, לגרום להן לשקול, לפחות, בחירה במגמת מדעי המחשב לבגרות, או מקצוע מדעי אחר.
הנערות שהתקבלו לתכנית נבחרו בקפידה מראש. היכולת האישית שלהן, המוטיבציה כבר הוכחו. אבל הנתונים שוב ושוב מראים: בעוד שבחמש יחידות מתמטיקה יש היום כ 50% נערות, במדעי המחשב קיימת תופעת "הצינור הדולף," אותו הציגה יפה מנהלת התכנית, כ 30% מהמסיימים בגרות במדעי המחשב הם נערות. באוניברסיטה, מספרן של הנשים יורד לכ 20% במקצועות הטכנולוגים, ותפקידי הפיתוח, בפועל יש עוד פחות. למספרים האלה יש משמעות כלכלית, מקצועית של ממש. אבל אשאיר את זה לדיון אחר, ונחזור לחמישי בערב.
ההרצאה שלי נועדה להראות להורים את המבנים החברתיים והאישיים שעוצרים נערות מלהתקדם בכיוון הטכנולוגי. מתחושת המסוגלות האישית ועד הרצון להיות מקובלת ולא להחשב חנונית. הכנתי גם מספר טיפים ליישום מיידי בבית, במשפחה שהשפעתם מוכחת.
חמש דקות לפני שנקראתי להתחיל, קיבלתי הודעת ואטסאפ מהבת שלי בת ה 14. "אמא!! את חייבת לראות את הזוועה הזו, את הפרסומת של בזק. מה זה הדבר הזה? זה מה שהם חושבים עלינו? שרק הטיקטוק מעניין אותנו?"
שמתי את הנייד בצד והתחלתי את ההרצאה. מייד כשסיימתי צפיתי בפרסומת, והנה לנגד עיני עלו כל הדברים שיוצרים מגבלות לנערות במדעים וטכנולוגיה. לו היתה בידי הפרסומת הזו בזמן, אולי הייתי מציגה אותה להורים ומראה, מה משפיע כלכך לרעה על הבנות שלנו.
אז מה הבעיה בעצם? מה כל כך מרגיז?
הנה כאן מהקל אל הכבד
שוב בנות, בנות.
על הביטוי בנות כתבתי באריכות ממש פה. תקראו!
זו באמת כבר מכת מדינה. נשים מבוגרות, ילדות בבית ספר יסודי, נשים צעירות שמרוויחות מהאינטרנט – כולן כולן "בנות". די, עייפתם אותי.
אמא במטבח, אבא במחשב?? איך לא חשבו על זה קודם?
נו, המון פרסומות מלאות בחרא הזה. בפרסומת הקודמת של בזק, עם משפחת בוזגלו, הגברים היו עסוקים במחשבים, הנשים עשו קולות בצד.
תמונה מתוך סרטון הפרסומת ביו טיוב
משחקי הוידאו ותחושת המסוגלות
בהרצאה בחמישי האחרון, יצא שסיפרתי על היסטורית משחקי המחשב, על כך שהם מוכווני בנים וגברים, ולכן רובם אלימים כל כך ויוצרים מרחבים ממש קשים לנערות להתחבר אליהם. משחקי המחשב הם לא רק לוק של כסא מגניב, מסך רחב ומקלדת מדוגמת. הם יוצרים חיבור רגשי לטכנולוגיה, הם מפתחים יכולות שקשורות בשפה טכנולוגית, ובהחלט מחזקים את תחושת המסוגלות. העובדה שהאבא הוא על משחקי הוידאו בבית, מדגישה את התופעה הזו, מרחיקה את הנערות והילדות מכל תחושה שהדבר רלוונטי להם.
דברים שאפשר ללמוד מסיפורים מעוררי השראה
בסרט הדקומנטרי המרתק "העתיד של קירה" שמשודר ביס דוקו, ושמספר את סיפור חייה של המדענית המבריקה דר' קירה רדינסקי, היא מספרת כיצד המחשב נכנס לראשונה אליהם הביתה. היא ישבה ושיחקה בו כל היום, וכשנתקעה, דודתה, מהנדסת התכנה, לימדה אותה לכתוב שורת קוד כדי לפצח את המשחק. זו היתה שורת הקוד הראשונה שלה, כשהיתה סביב גיל 8-10.
"הרשתות החברתיות זה עסק רציני, עושים בו מלא כסף!" די עם השקר הזה!
מסבירים לי שמדובר בנשים צעירות שמרוויחות מלא כסף מהטיקטוק והאינסטוש, ושהפרסומת מרימה להן. שזו חגיגה של העצמה של הנערות, שהכל מגיע מתוך הערכה גדולה אליהן ואל העשיה שלהן
נו טוב באמת. מספר נשים צעירות עושות מלא כסף מלקדם אג'נדה שמרחיקה נערות יותר ויותר מתחומים רווחיים ומקבעת אותן במרחבי ההתעסקות במראה החיצוני שלהן.
ועל כל המיעוט המצליח הזה, יש מאות ואלפי נערות שעסוקות בלהראות כמו אלה לי וחברותיה, קונות את האיפור המומלץ, רוקדות מול הנייד שלהן, במקום להיות מי שהן. הרוב המוחלט של הנערות לא ירויחו גרוש. הן שורת הרווח, המוצר והלקוח שממנו כל התעשיה הזו מרוויחה. תחסכו ממני את מילות המחמאה.
לשם השוואה, בעולם ההי טק, יחסית, רק מעט גברים עשו מליונים מהטכנולוגיה, אבל זה לא מפריע לכל האחרים שעובדים בתחומי הטכנולוגיה להרויח יפה גם ללא האקזיט המיוחל. יחי ההבדל!
והבעיה הגדולה ביותר – מה חושבים עליהן
הבעיה הכי גדולה, בעיני, של נשים בטכנולוגיה ומדעים, זו הסביבה הממגדרת. שוב ושוב עולים מחקרים וסיפורים שמראים את היחס המזלזל שילדות, נערות ונשים סופגות, כשהן פועלות במרחב המדעי. הסרט הדקומנטרי המדעניות Picture a Scientist גם הוא ביס דוקו, מציף סיפורים כואבים באקדמיה. הכתבה בדה מרקר מספרת את סיפור הנערות. מחקרים מסביב מראים איך מורות ומורים, בחוסר מודעות, מסלילים את הילדות הרחק ממתמטיקה ומדעים כבר ביסודי, כי מאמינים שהן לא מוכשרות לכך.
מליוני שקלים מושקעים מדי שנה במערכות השונות, באמצעות קרנות, עמותות וחברות עסקיות כדי לקדם ולעודד נערות ללמוד טכנולוגיה ומדעים. מחזקים אותן, נותנים להן להתנסות, מפתחים אצלן יכולות, והתוצאות מרהיבות. כי הן לא פחות טובות מהנערים שמסביבם.
אבל אז הן מתחילות לספר על המרחב. הכיתה, היחידה בצבא, העבודה. על הזלזול, ההחפצה, ההקטנה. על כל מיני מקרי מיקרו אלימות של, לקיחת קרדיט, חוסר קידום, אי הזמנה לישיבות, הערות על המראה החיצוני, ועוד ועוד ועוד.
הסביבה (גברים ונשים) חיה באמונה שתכנות (ומדעים) זה ענין גברי. שגברים פשוט יותר מתאימים ומוכשרים לכך. שבנות לא רציניות, ושימשיכו לעסוק בריקוד ואיפור. ביננו, כמו שבבית הספר היסודי, הבנים לא אוהבים שבנות נכנסות להם למגרש הכדורגל, הם גם לא אוהבים בנות מוצלחות שעוסקות בתחומים שלהם, בכל מרחב, ובטח במקצועות המדע והטכנולוגיה. אז כל זמן שהן רוקדות מול הסלולרי זה חמוד "ומעצים". שישארו שם.
לוליטה ממש כאן
ממש כמו בשירה של אתי אנקרי, לוליטה:
לוליטה את ילדה יפה
ויש לך פוטנציאל
זה לא קשור בשכל –
זה טמון רק בישבן
גם העיניים לא רעות,
כן, יש לך קצת מזל
אם תתפסי את הפרנציפ –
תמיד יהיה לך קל
פרסומת שכזו ממשיכה את הקו שהחל בסוף שנות השישים של המאה העשרים, אחרי אלפי שנים של הדרה והסללה – טכנולוגיה רצינית היא ענין של גברים. Girls just wanne have fun , עבורן זה משחק, זה לא רציני. אמנם הן מתפרנסות יפה, אבל הכל מתוך משחק. העיקר שתהיי יפה ותזיזי יפה את גופך.
וזה בעיני הדבר הכי בלתי נסבל בפרסומת. כמו גם בעיני הבת שלי וחברות שלה ומעגל גדול ומשמעותי של נערות והורים. הפרסומת, שמגיעה בכל העוצמה של בזק, עם סלבס, תקציבי מדיה אדירים והמון יחסי ציבור, מקטינה את הילדות שלנו ושומרת אותן במרחב המגביל, הנשי הקטן. ממש כמו שהשאירה את האמא עם סינר מכינה עוגה מופלצת במטבח.
ככה רואה אותן הסביבה, וכך הן ממשיכות לראות את עצמן.
מפרסמים ופרסומאים עכשיו תורכם
בקיצור חברת בזק היקרה, אתם לא מרימים לבנות, אתם לגמרי מורידים אותן, גם את האמהות, ואפילו את האבות. ברור לי שזה מגיע מחוסר מודעות וחוסר הבנה, ובאמת עם המון רצון טוב, ובעיקר עם רצון לשורת רווח מוצלחת, אבל אולי הגיע הזמן שתקחו שיעורי מגדר, אתם ומשרד הפרסום שלכם ותנסו להציג קריאטיב שלוקח את הדברים האלה בחשבון?
רק מעדכנת מראש, עבדתי בפרסום, ניהלתי מחלקת פלנינג. תחסכו ממני בבקשה את סיפורי הבריף וקהל היעד . יש מספיק דוגמאות של פרסום איכותי מסביב שלא מוריד, מעליב, מקטין במסווה של "מגניבות". כי לא, ככה לא מרימים ולא מעצימים, לא את הנערות כמו הבת שלי, ולא את ההורים שלהן שרוצים עבורן את הכי טוב.
איך אפשר בלי להרים לסינדי לאופר?
סינדי לאופר, מהאומניות המצליחות בעולם, פמיניסטית, לוחמת למען זכוויות נשים ובכלל, שברה תקרות זכוכית. לדבריה של לאופר, השיר נכתב כאמירה פמיניסטית עם אמירת הבית השלישי: "יש בנים שלוקחים ילדה יפה ומחביאים אותה משאר העולם. אני רוצה להיות זו שצועדת בשמש ולהנות. כי בנות רוצות להנות."
להנות, לא להתחפצן. להנות! להיות מי שהן, להצליח!
למידע נוסף, בנושא מודעות מגדרית, הצטרפו לקבוצת הפייסבוק הורים במודעות מגדרית, ועשו לייק לעמוד שלי דפנה פייזר – במודעות מגדרית
