האם האבות הם המפתח לשינוי?
בקונגרס הגברים האחרון של כנס אסל"י הוזמנתי לדבר על האבות כמפתח לשינוי ולקידום שוויון מגדרי.
בהרצאה שלי דיברתי על שני דברים, על החשיבות של גברים במערכת בקידום השוויון המגדרי, ועל מרחבי ההטיות וההדרות בבית הספר, למשל סוגיית המכנסיים הקצרים.
אלו הדברים שאמרתי, ואפשר גם לראות ולשמוע בווידאו
לפני כחמש שנים, הייתה הפעם הראשונה שבאופן מודע התחלתי לפעול לקדם שוויון מגדרי במערכת החינוך. הבנות שלי נכנסו לבית ספר חדש, אליו נכנס גם מנהל חדש.
כשגיליתי שיש שיעורי בחירה, תלן, והם בנויים כבחירה חופשית של הילדים, מתוך רשימה של שיעורים, התברר מהר מאוד, את מה שכבר ידעתי. בשיעורי הלגו, רק בנים היו ובשיעורי האומנות, רק בנות.
כשנותנים לילדות ולילדים שלנו כבר בגיל צעיר מאוד את חופש הבחירה, הם יבחרו לפי התבניות, לפי הציפיות החברתיות, לפי ההבניות המגדריות.
כמו שילדות בנות ארבע בטוחות שוורוד זה הצבע שהן אוהבות, פשוט כי הכל מסביבן ורוד, והבנים בטוחים באופן מוחלט שאסור להם בשום אופן להתקרב לשום דבר ורוד, גם אם מסקרן אותם, למשל ערכות היצירה. כך היה גם בכיתה ד בשיעורי התל"ן. והבעיה האמתית היא, איך הבחירות האלה משפיעות על עתיד ילדינו.
הלכתי לדבר עם המנהל, אמרתי לו- אין בנות בלגו ולכן הבת שלי היא היחידה שם, ואם אין בנות בלגו בכיתה ד, לא יהיו בנות במדעים בכיתה י, כי לגו מפתח תפיסה מרחבית וחשיבה מתמטית. כך גם לגבי שיעורי האומנות והתנועה. עולמם של הבנים צר מאוד, מבחינת אפשרויות הביטוי.
התגובה שלו הייתה הפתיח לדרך ארוכה ומליאת נכונות ורצון. והתחלנו. במהלך חמשת השנים האחרונות שוויון מגדרי הפך לערך מרכזי בבית הספר בשיעורים, במרחב הכללי, במודעות של המורות.
לאחר שהמורות עברו הכשרה צרפנו גם את הנהגת ההורים ואת כלל הורי בית הספר. קיבלתי גיבוי ראשוני מיושב ראש הנהגת ההורים, והקמתי ועדת מגדר. רבע מחברי הועדה היו אבות.
ככה התחלתי. בתמיכתם של שני גברים בעמדות מפתח פלוס המרצה שלי ירון שוורץ שליווה אותי.
מערכת החינוך היא מערכת ממוגדרת עד אחרון הברגים בבית הספר.
אם היה לי זמן הייתי מראה לכם דוגמאות, אבל ההטיות נמצאות בטקסטים שבחוברות הלימוד, בדמויות המופת שלומדים עליהם, בשילוט על הקירות, בהטיות הכל כך בוטות בשיעורי מתמטיקה ומדעים, בשפה של המורות, בהתנהלות ועוד.
בנות בכיתה ב בערך מפסיקות להשתתף ולדבר בכיתה, מוחלשות , מושתקות. בנים מתוך הרצון להוכיח גבריות קשוחה, מגבירים את הלעג כלפי בנות וכלפי החלשים, ואף נוקטים באלימות. בכל מקום יש הסללה לגבריות קשוחה והדרה של הבנות ממרחבים קריטיים.
בשיעורי הספורט, למשל, הדרישות הן שונות. בנים מתאמנים בכדורגל כדורסל- לומדים אסטרטגיות, מפתחים כישורים, לומדים לקחת סיכונים. בנות משחקות מחניים, שהוא משחק רחוב נטול אסטרטגיה, עבודת צוות וכולי. המדידה שונה, בריצה, בקפיצה. המסרים מחלישים את הבנות ובגיל 13 בנות נוטשות את הספורט מתוך מחשבה שזה לא בשבילן. שהן לא יכולות. הבנים לעומת זאת, מצופים להיות ספורטאים מעולים כמובן. ואם הם לא? האפליה היא שיטתית.
אחד הסיפורים הבעייתיים המדוברים בבתי הספר, הוא סוגית המכנסיים הקצרים. בחודש האחרון נפוצו אינסוף סיפורים על בתי ספר שמעמידים ילדות כבר בגיל שמונה, מודדים את אורך המכנס ומענישים באופן פומבי.
עכשיו, תראו, אני אמא לשתי בנות. המכנסתונים אלה הקצרצרים, הם מבחינתי אויב העם, ואם הייתי יכולה, הייתי מטפלת באופן אישי במנהלי החברות שמשווקות ומפרסמות אותם.
אבל, מדידה פומבית וסלקטיבית היא בעייתית. הבנים לא נשלחים הביתה על מכנסי הספורט הקצרים או על הגופיות, בוודאי לא באופן פומבי.
בנוסף בית הספר לא רק מעמיד את הבנות כדי למדוד, אלא טוען את הטיעונים הבאים:
- זה מראה לא ראוי, לא צנוע, מפתה, זה לא קוד הלבוש הנכון לבית הספר.
- זה מפריע לבנים להתרכז.
מאות ואלפי שנים, נשים ממושטרות על הלבוש שלהן. ארוך מדי, קצר מדי, לא מכסה מספיק, מכסה יותר מדי. לא מכנסים, כן מחוך מה לא. לא צריך להיות אישה דתיה או מוסלמית כדי להיות ממושטרת ביגוד.
והמכנסונים הקצרים הם מישטור של עריצות האופנה והשיווק שבא להגדיר לנשים איך את אמורה להיראות.
תפקיד בית הספר לחנך, אבל במקום לדבר על הדבר עצמו, לחנך לחשיבה ביקורתית נגד חברות השיווק, נגד אופנות מחפיצות, גם מחפיצות בנים אגב, נגד סוגיות שפוגעות בדימוי הגוף, מדברים על צניעות, על כך שהבנים נפגעים
כאילו שלא מספיק החלשנו והדרנו את הבנות, עכשיו גם המיניות של הבנים, היא באחריות הבנות, והבנים כאילו לא אחראיים למעשיהם.
אנחנו הרי יודעים – אם היא מתלבשת חשוף, היא מזמינה את זה. אם היא מתלבשת לא חשוף, היא חסודה, חנונית, ולא מעניינת. אי אפשר לנצח. וכבר ידוע שגם נשים דתיות וחרדיות מכוסות נפגעות באותה המידה.
צריך לקיים שיעורים של חשיבה ביקורתית מודעת מגדר. להבין את עוצמת המדיה, את יחסי הכח, מי קובע את האופנות, מה הסיפור מאחורי עמודי האינסטוש המפתים, איפה מתחבא הכסף ומי מתעשר ומרויח? מתוך כך להגדיר – כל אחת ואחד אחראים על התנהגותם המינית.
אין טעם בקוד לבוש אם הוא לא שוויוני ולא מתלווה לו חינוך של ממש.
לקריאה נוספת על סוגית המכנסים הקצרים באתר און לייף
אני רוצה לחזור אליכם, האבות.
ביום המשפחה האחרון בבית הספר, הכנו מערך שיעור אחיד במגדר, השפעת הורוד והכחול, והזמנו הורים מכל כיתה להעביר את השיעור. זכינו שבכל שנתון מתוך שלוש כיתות, באחת מהן דיבר אבא.
אנחנו רגילים שבעיקר אמהות פעילות בבית הספר. אבל, אנחנו חיים בחברה פטריארכלית. ולכן החשיבות של אבות בחינוך היא משמעותית. כי אם הנושא של שוויון מגדרי יהיה רק באחריות האמהות, המהפכה תהיה מאוד מאוד איטית. כל הזמן יש התנגדויות, בקרב ההורים, בקרב המורות בקרב הילדים.
כשאבא מדבר בכיתה על משטור הורוד והכחול, הוא מסמן לבנים בכיתה ולמורות שהנושא רלוונטי, וחשוב גם עבור הבנים.
כשאבא מדבר בהנהגת הורים למען קידום שוויון מגדרי, הוא מסמן בהנהגה, שזה לא ענין שולי של אמהות פמיניסטיות זועמות, אלא שזה נושא מהותי שמשפיע באופן ישיר על איכות החיים של הבנות והבנים על האפשרות לממש את עצמם.
שיתוף הפעולה בין אמהות לאבות פה הוא קריטי ולכן אני קוראת לכם לדבר על מגדר בבית הספר, לשאול, להעיר, להצטרף לוועדת מגדר או אפילו להיות שותפים להקמתה ולפעול מתוך המערכת ליצירת מודעות ושינוי.
ההיסטוריה מראה שנשים מצליחות רבות הגיעו להישגים בזכות אביהם שדחף עודד, וסלל את הדרך – מארי קירי היא דוגמא אחת, מלאלאה היא דוגמא אחרת. תהיו האבות האלה, שנלחמים עבור הבנות והבנים. עבור העתיד של החברה שלנו.
אני מזמינה אתכם, להצטרף לקבוצת הפייסבוק הורים במודעות מגדרית, להתחיל לבחון בעיניים מודעות מגדר את הספרים הצעצועים, המסרים שהילדות והילדים מקבלים, ולהצטרף למאבק למען השוויון במערכת החינוך. תודה
על חשיבות החינוך של הבנים אפשר לקרוא כאן
למידע נוסף על אסל"י – ארגון סרט לבן ישראל
