חפשו את ההדרה בחוברות הלימוד, היא שם
פוסט קצר שהעלתה הסופרת על שיעורי הבית שקיבל בנה אבישי המקסים, לקראת יום הכיפורים הקפיץ אותי לחלוטין.
מאירה סיפרה על שיעורי הבית שקיבל אבישי לחגים, סיפור על צדיק שבאו להתייעץ איתו שתי נשים לגבי סוג הסליחה שעליהן לבקש לקראת יום הכיפורים. הצדיק מציע מה שמציע (חופר, כמו שאבישי הגדיר בחוכמתו הרבה) והנשים לומדות כל אחת בדרכה על חטאיה.
לכאורה, סיפור עם מוסר השכל, לא שונה מאינספור סיפורי יום הכיפורים שמועמסים על ילדינו מגיל צעיר כדי לחנכם לא לפגוע באחרים ולבקש סליחה. מקסים, לא? לאחר מספר ימים העלתה מאירה גם פוסט על השיעורים לחג הסוכות. אלו כבר יצרו דיון מקיף ברשת על סוגיות הטקסטים שילדינו לומדים מהם וסוגיית ההדתה.
אני ממש לא מעוניינת לדון בשום צורה בסוגיית ההדתה במערכת החינוך. יש לכך פורומים מתאימים ואנשים שבוחנים את הדברים טוב ממני.
אבל, טקסטים מהסוג שאני קוראת לו: "צדיק שנתקע בשבת ביער" למדנו כבר בשנות השישים, שבעים שמונים במערכת החינוך. הם היו אז יותר יידישקייט, עם ניחוח של גפילטעפיש וצימס, והיום הם פחות מזוהים עדתית, אבל הם היו כבר אז. העובדה שהם נוכחים היום במערכת החינוך, היא הוכחה לקיפאון של המערכת, לטייס האוטומטי של כותבי החוברות ומערכת החינוך, לחוסר ההבנה בבניה של חשיבה ביקורתית, הכרת העולם הרחב, ראיה חברתית ועוד. מצער.
העיוורון המערכתי הגדול, של ההורים, של צוותי החינוך, הוא בעיני ביחס להדרה. מחפשים הדתה בכל מקום, כשההדרה היא ממש פה, למשל בחוברת צועדים בדרך המילים לכיתה ד. כולה, מהתחלה ועד הסוף, ויחד איתה עוד המון חוברות לימוד בבתי הספר היסודיים ועד סוף התיכון, מדירים בנות, מדירים נשים, מקבעים תודעה חברתית גברית חד מימדית, בעייתית מאוד.
כאשר מחברים את ההדרה לחוסר פיתוח של חשיבה ביקורתית מכל סוג שהוא, חוסר היכרות עם העולם הרחב ותרבויות מגוונות, מצרים את מוחם של בנינו ובנותינו ופוגעים בהתפתחות.
בפוסט הזה, אנתח בראיה מגדרית חוברת לימוד אחת. אני מזמינה אתכם ההורים, וצוותי החינוך לבדוק את סוגיית ההדרה בראש ובראשונה, כי היא נוכחת בבתי הספר החילוניים, הדתיים, בכל מקום, בכל שיטת חינוך וזרם חינוכי, וזאת מתוך עיוורון וחוסר תשומת לב, למהו מגדר, איך מחנכים לשוויון מגדרי ומה מקום ההדרה בכל הסיפור הזה. כל זה בלי כוונה רעה, אבל עם נזק גדול.
מודעות היא השלב הראשון, אז בואו נתחיל:
לפני קרוב לשנה, נסעתי לספריה המעולה של סמינר הקיבוצים וביקשתי לראות את חוברות השפה שמהם לומדים ילדינו. הספריה שם היא מקור אדיר של כל חוברות הלימודים בנושאים השונים, על פני השנים. אני יודעת שלפני מספר שנים, משרד החינוך עשה מהלך של ניקוי חוברות הלימוד מהטיות מגדריות, ואכן התרשמתי שהחוברות החדשות, גם אם לא מושלמות, הן סבירות ואפשר לעבוד איתן, ולקדם שוויון מגדרי.
בכל מפגש שלי עם צוותי חינוך, תמיד תהיה מישהי או מישהו שתסביר לי ש"אצלנו בבית הספר, אין בעיה של אי שוויון, הבנות חזקות, אפילו יותר מהבנים וכולם מקבלים יחס שווה". אז זהו שלא. יש המון דרכים להראות את זה, חוברת לימוד שפה היא דרך אחת, נעלמת מהעין בד"כ.
הפוסט של מאירה הזכיר לי שיש עוד הרבה חוברות שפה מיושנות, לא מודעות, שמעבר לרמת לימוד השפה, אתגור לחשיבה ביקורתית, והגברת היצירתיות של הילדים, הן פשוט מייצרות ומנציחות אי שוויון שאת תוצאותיו נראה בהמשך. בחטיבה, בתיכון ושנים אחר כך.
החוברות האלה מקבעות תפיסות מיושנות אצל הבנים והבנות שלנו. מורות ומורים ללא מודעות מגדרית, לא ידעו לתקן או לדרוש להחליף את החוברות הלא ראויות האלה, ולעיתים, גם עם החוברות החדשות, לא ידעו להתמודד עם הטיות שעדיין שם. ויש. בדקתי.
ניתחתי כאן בקצרה מאוד, רק חוברת אחת לשפה. ההטיות נמצאות עדיין בחוברות לימוד רבות אחרות, גם בתחומים של מתמטיקה, מדעים, היסטוריה ועוד ועוד, ביסודי, חטיבה ותיכון.
כאמור, פתחתי את החוברת שממנה נלקחו שיעורי הבית של אבישי. עברתי עליה, ואכן, חושך בעיניים. החלטתי להעלות כאן פנינים מיוחדות, כדי להראות איך אני קוראת חוברות לימוד וטקסטים, איך הם משפיעים על תודעת הבנות והבנים, מחלישים את הבנות, כך ששום תכנית להעצמה בחטיבה, לא תהיה אפקטיבית, כשהאפקט מצטבר כבר מגיל צעיר מאוד.
בלינק תמצאו את החוברת עצמה מכיוון שלא יכולתי להעלות את כל העמודים כתמונות לכאן.
הדרה היא קודם כל שיעור בחשבון. תרגיל בספירה פשוט.
כדי לזהות הדרה, באופן פשוט, צריך לספור. כמה יש? מאוד קל. כמה נשים על קירות בית הספר, לעומת כמה גברים? כמה סיפורים נלמדים על גברים, כמה על נשים?
פתחתי את החוברת, והתחלתי לספור.
הדבר הראשון שבולט באופן מוחלט הוא כמות הסיפורים על בנים, גברים, גיבורים, ילדים. כל סוג שהוא. מגיבורי המיתולוגיה, דרך גיבורי תנך, ילדים שמתמודדים עם קשיים, גיבורי מלחמות ישראל, וכמובן צדיקים, זקנים חכמים שמשתפים אותנו בידע המופלג שלהם. סיפורים מרהיבים יותר או פחות.
תאמרו, טוב, ידוע שבנים זה הכלל, וזה כולל גם בנות. אז זהו שממש לא. כל ילד וילדה רוצים לקרוא על דמויות שיוכלו להזדהות איתם. אם אין סיפורי גבורה נשיים, אם אין בנות שמתמודדות עם אתגרים, איך בנות יוכלו להזדהות?
איך יודעים שסיפור על בנים לא כולל גם את הבנות? הנה
השיר הראשון שפותח את החוברת הוא השיר הבא של שולמית כהן-אסיף. המוכרת והנהדרת כל כך.
ואלו מילות השיר באופן חלקי:
כל אחד צריך שיהיה לו חבר
חבר אחד לפחות.
חבר יותר מאח, יותר מאחות.
חבר כל הזמן כל הימים,
לא חבר לפעמים.
חבר שמקשיב שיודע לריב,
חבר בלי לשקר חבר שתמיד חוזר.
תאמרו, חבר, לכאורה יכול להכיל גם חברה. אבל לא! המשוררת יודעת היטב שיש חבר, ויש אח, ויש גם אחות. לו רצתה לספר על ילדה, היתה כותבת על חברה.
תבינו, אני לא מבקרת את איכותו של השיר, קטונתי. אני מדברת על החוברת. החוברת שתלווה את הילדים כל השנה. ופה רק כיתה ד. אם זה כאן, זה גם בכיתה א,ב,ג,ה,ו. זה הפתיח. השאלה שנשאלת למעלה היא מיהו חבר אמיתי? לא חברה, חבר. ככה נפתח הספר, וזה לגמרי הסימן לבאות. לשפה יש משמעות, והפניה בזכר, איננה באמת, נותנת לבנות את ההרגשה שהן שייכות. על כך, אכתוב בעתיד.
אז הדרה נמדדת בתרגיל פשוט בחשבון: כמה סיפורים על בנים יש? כמה סיפורים על בבנות/נשים?
בחוברת הזו, צועדים אל המילים לכיתה ד מצאתי 6 סיפורים בהם דמות נשית שיש לה תפקיד (אבל לא בהכרח שם): שרה בעמוד 13, היא בעצם אחת משלישיה עם עוד 2 בנים. אסתר, שאזכיר אותה שוב בהמשך, שמופיעה בעמוד 29, הזקנה עושה הצדקה מעמוד 171, ביתו של רבי עקיבא בעמוד 182 הנשים החוטאות מעמוד 187, ענת הבוכה מעמוד 218 והכובסות של פסח בעמוד 244. אין מדעניות, אין גיבורות, אין בנות שמתמודדות עם קשיים ויכולות להם. בזמן שנלי וגילי וגאוס ואליעזר בן יהודה ויצחק רבין ואיקרוס ונפוליאון ועוד רבים מלמדים אותנו על החיים. מתוך עשרות הסיפורים ומאות הדפים, יש רק שלוש דמויות נשית שזכו לקבל שם. הבנות לא שם. פשוט לא שם. הדרה.
סטריאוטיפים מתחבאים יפה או, מהן המילים?
אבל בואו נבחן מה עושות הנשים האלו, כולן, בכל ששת הסיפורים, שזכו להיכנס לסיפורים? מה בדיוק אומרים עליהן.
הסטריאוטיפים המיושנים של תפקידי הנשים המסורתיים מונכחים כאן בחוברת. ויחד איתן קיים החינוך המוסרי, איך אשה אמורה להתנהג, מסתבר שהילדים שלומדים מהחוברת קודי התנהגות ששייכים לימי הביניים, ולא במאה העשרים ואחת.
הנשים בסיפורים הן או צדיקות, שכן צדקה היא תפקיד קלאסי של הנשים, כמו הזקנה שמחלקת חלות לעניים בערב שבת בסיפור החלה העגולה (עמוד 171) , או ביתו של רבי עקיבא שנתנה אוכל לעני (עמוד 182), או אחת הנשים שהיא עניה וישרת לב לעומת חברתה החוטאת הרכלנית והקנאית, בסיפור האבנים (עמוד 187), הכובסת האמידה אך השקרנית והחמדנית לעומת הענייה שעוזרת בצדקה בסיפור פסח (עמוד 244).
"מזלנו" שבסביבתן יהיה צדיק כלשהו שיעמיד אותן על טעותן, יתן להן פרס על התנהגות טובה או עונש על חטאיהן. אחרת איך ידעו את מקומן?
תפקיד נוסף של הנשים הוא מידת הדאגה והאמהות שלהן. האמא בסיפור החלה העגולה, או זלדה אשתו של רבי קלמן. גם השבת מוצגת דרך אשה שמדליקה נרות שבת והדיון על החלות. זהו.
לא באמת הצלחנו להימנע מהתייחסות למראה, כמו בסיפור על ביתו היפהפיה של המלך שצריך למצוא לה שידוך, שהוא בעצם סיפור על בן העניים ואביו החכם.
אפילו החיות ממוגדרות בהתאם. למשל בפרק המשלים, סיפור השועל והעורב עליו גדלתי בילדותי, הפך לסיפור על השועל ובת העורב, שהיא כידוע טיפשה שרק רוצה שיגידו לה כמה היא יפה. בפרק על החיות, נבחרה הקוקיה עם הסבר עליה כנוטשת הגוזלים מניפולטיבית, לעומת הזברה או העטלפה שהן אמהות ראויות.
דמויות המופת – אם לא נכיר, איך נדע שאפשר?
החוברת מלאה סיפורים מופלאים על האחים רייט והמצאת התעופה, מדענים, גיבורי המיתולוגיה וההיסטוריה, על גיבורי מערכות ישראל, על המון חכמים וילדים רגילים שמתגברים על הקשיים. אין אף אישה אחת שהיא מודל, מקור לידע. אפילו לא מארי קירי שלרוב היא הסמל לנשים במדע ושסיפורה מוצה עד תום. אין סיפור על אף משוררת, אף מנהיגה, אף גיבורה. אף אחת שתיתן לבנות מקור להשראה ולבנים הבנה שיש גם בנות בסיפור הזה שנקרא עולם וחברה, והתפקיד שלהן משמעותי.
וכל זה לפני שדיברתי על הציורים והאיורים, או על השאלות המנחות ואופי הדרישה לניתוח הטקסט.
חוברות כאלה חייבות להיות מוצאות לאלתר ממערכת החינוך, ולמצוא את מקומן בארכיון ככלי לחוקרות וחוקרים שמלמד, איך לא מלמדים שפה, איך לא מקבעים סטריאוטיפים. איך לא!
איך נבדוק את חוברות השפה בבית הספר?
אני מזמינה אתכם ואתכן לפתוח את חוברות השפה והלימוד של הילדות והילדים ולהסתכל:
- כמה סיפורים יש על נשים/בנות וכמה כל גברים/בנים
- בכמה מהסיפורים על הבנות והנשים יש להן שמות של ממש
- האם הן הגיבורות של הסיפורים או שהן דמויות משנה. מי מקבל את הקרדיט, מי יוצא/ת כוכב/ת הסיפור?
- מה אומרים על הבנות או הנשים, מה התפקיד שלהן בסיפור.
- האם שוב מופיעות המילים המוכרות כל כך , לצערי המקבעות את תפקיד הנשי המסורתי: אמא, טיפלה, דאגה, כיבסה, רחצה, צדקה, התנדבות וכד?
- האם יש מילים שמתייחסות למראה שלהן: יפה, חיננית, אפורת שיער, עבת בשר וכד?
- האם ברור שתפקידן להינשא וללדת?
- האם יש אמירות ורמיזות שליליות כגון: רכלנית, שקרנית, קמצנית וכד?
- האם יש דמויות מופת נשיות להזדהות? מדעניות, מנהיגות, ספורטאיות ואיך הן מוצגות. עד כמה בסיפור עליהן ניתן מקום לגבר בחייהן (אבא, בעל וכו) בסיפור ההצלחה שלהן.
הגיע הזמן להוציא את החוברות האלה מבתי הספר שלנו.
חפשו את ההדרה והסטריאוטיפים במרחבים הקרובים לילדות והילדים שלכם. מבטיחה שתופתעו.
שתהיה שנת לימודים מוצלחת ומליאת שוויון
מעניין? רוצים מידע נוסף?
תשאירו מייל באתר, תעשו לייק לעמוד בפיסבוק דפנה פייזר – במודעות מגדרית ותצטרפו לקבוצת הפייסבוק ולקהילה משתפת ומקדמת הורים במודעות מגדרית
