בנות
לפני כמה ימים העלתי פוסט בפייסבוק בעקבות כתבה שהתפרסמה בדה מרקר. הפוסט, מסתבר, פגע בנקודה רגישה. נכון להעלאת הפוסט כאן, פייסבוק מראה לי מעל חמישים אלף חשיפות, מאות שיתופים ולייקים, והמון תגובות.
כן, הפניה "בנות" שכל כך שגורה בפינו כל היום, היא מילה שמייצגת משהו. היא מייצגת את אחרות הנשים לעומת הגברים.
את הפוסט העלתי בעקבות הכתבה בדה מרקר. הכותרת משכה את תשומת ליבי, והרגיזה אותי. תהיתי אם הכותרת של העורך קשורה או מנותקת מהטקסט. אבוי, גם בתוכן הכתבה, המשיך הביטוי "בנות" ביחס לנשים חרדיות שעובדות בהי טק, רובן נשואות ואף עם ילדים. התעצבנתי. ומכיוון שהייתי בהרצאה שדיברה על הסוגיה ממש עשרה ימים קודם לכן, כבר הייתי מודעת לבעייתיות.
הנה הפוסט כפי שעלה בפייסבוק.
מה הבעיה בעצם עם הביטוי "בנות"?
יושבות שתי נשים בסוף שנות החמישים לחייהן, בבית קפה. המלצר שיכול להיות הבן הצעיר שלהן, ניגש בחביבות מקסימה ושואל: "בנות, הכל בסדר"? חמוד, לא?
המנהל הבכיר נכנס לישיבת הנהלה, בחדר יושבים שבעה גברים וחמש נשים. הנשים משוחחות ביניהן. המנהל מתיישב ואומר: "בנות, אני רוצה להתחיל". מה הבעיה בעצם?
המורה לאומנות בחוג הציור בסטודיו, קוראת לתלמידות שלה, שכולן נשים מעבר לגיל ארבעים ואומרת – "בנות, ניקח הפסקה?".
מנהל בית הספר, בישיבת צוות, מבקש מרכזות השכבות: "בנות, אני מבקש את תכנית העבודה עד סוף השבוע בבקשה". רגיל, לא?
בכל מקום אנחנו הנשים, אנחנו הבנות. גם כשמאמנת הכושר פונה לקבוצת המתאמנות שלה, היא תאמר: "בנות, אני מבקשת להזדרז" לא רק גברים משתמשים בביטוי הזה.
רוב הנשים רגילות לכך לגמרי. לא שנעשה מזה ענין.
אז מה הבעיה?
הדס בן אליהו חוקרת המגדר ממכון ואן ליר, הגדירה את זה בהרצאה ששמעתי: רק בהקשר של נשים, יש מילה אחת שמתאימה לכל גיל ולכל מעמד. ילדות, נערות, נשים מבוגרות, פורום מנהלות, קצינות בצבא, מהנדסות, גננות, לכולן תמיד אפשר לפנות במילה "בנות". המילה הזו משטיחה את הזהות הנשית, הופכת אותנו לאחידות במעמד, מקטינה אותנו.
נחשוב על זה רגע: כשמדובר בבנים. אנחנו נגיד: בנים, או ילדים לילדים צעירים. אחר כך נפנה אליהם ונדבר על הבחורים, אחר כך הם יהיו גברים, ויצטרף אליהם שם התואר שלהם – דוקטור, עורך דין, או פשוט השם או הכינוי האישי. מקסימום נאמר "חבר'ה". אבל מפקד לא יגיד לקצינים שכפופים לו בגדוד "בנים". הכינוי הזה פשוט לא יעבור מעבר לגיל 11. אולי בסוף חטיבת הביניים.
אבל על נשים זה לגמרי מקובל.
בכתבה הזאת שמדברת על נשים במגזר החרדי שפונות ללמוד ולעבוד בהי טק, מדובר בנשים שהן כבר נשואות ואמהות. מתארים לעצמכן גברים נשואים שמתיחסים אליהם כ"הבנים"?
קשה לעקור משפת הדיבור שלנו את המילה "בנות" אבל בהחלט אפשר למנן אותה. במפגשים פורמלים היא צריכה להעלם מהלקסיקון. ובתקשורת, לא יעלה על הדעת שיעשה בה שימוש. יש ילדות, נערות, נשים, גברות, קצינות, מנהלות, רופאות וכו וכו. לא בנות. פשוט לא.
בעקבות הפוסט בפייסבוק אני רוצה להעלות לכאן כמה תגובות, גם תומכות וגם מתנגדות ולהבהיר עוד כמה דברים.
ראשית תגובות שתומכות בפוסט –
טוב, ואוו, היו המון המון המון תגובות תומכות ומזדהות. הפוסט שותף בקבוצות שונות, שלא אחרי כולן עקבתי, וכאמור, במאות פעמים. לא פניתי לכותבות, כי הן לא חברות פייסבוק שלי, ואני מקווה אין התנגדות לכתיבה של התגובות כאן, בעילום שם. אם גילית את הטקסט שלך פה ואת מבקשת שימחק, אנא פני אלי, ואמחוק מייד.
"זה מעצבן אותי כבר זמן רב. אני מעירה מדי פעם והמלצרים והמלצריות ממש נבוכים ממני ולא מבינים מה אני רוצה מהם. תודה על הפוסט שמחזק אותי להמשיך ולהעיר עד שהמילה המשטיחה הזאת תצא מהלקסיקון"
"כשאני מעירה למלצר שאנחנו לא 'בנות' אז הוא תוהה 'אז מה לקרוא לכן?, גבירות?' גם זה לא מדהים. אני משתדלת לומר 'חברות' ככה זה לא מתנשא ומכליל אותי עם כל מי שבחדר."
"צודקת לגמרי. אני נוהגת לתקן כשמשתמשים בביטוי הזה"
"מסכימה עם כל מילה. ביטוי מקטין ומדכא. לא נתקלתי מעולם בחבורת גברים העונה כשפונים אליהם בתואר "בנים"."
"אמירה מבאסת שגם אני חוטאת בה לעיתים הן לנשים והן לגברים. שמה לב ומיד מתקנת 🤔.
השפה לפעמים כל כך שגורה, כחלק מתהליכי סוציאליזציה עוד מהגן, מע' החינוך והבית שבו גדלנו שלעיתים אנו לא שמות לב בשיח הקולח. חשוב שהשינוי יתבטא בשפה כלפי פנים וחוץ. תודה לך על תשומת ה .♥"️
"כשספק פותח מייל ב"היי בנות", זה נשמע יותר כמו טיול בצופים ובישיבות עבודה זה בכלל משרה אווירה של ביטול על גבול הזלזול.
זה לא ענין של "בחירה להיעלב", זה פשוט מקטין ומשטיח."
"לא הכל חייב להיות משפיל כדי שלא נסכים לו.. זו פשוט מילה שלא מתארת נשים."
"אני מתקנת את מי שקורא ״בנות״ ומסבירה למה. יש שיטענו שזה דבילי ויש שלא יסכימו, אבל עובדתית אצלנו בחברה לא אומרים יותר ״בנות״ לקבוצות נשים; יש ״צוות משאבי אנוש״, ״נשות הכספים״, ״המפתחות בצוות״."
"שינוי אמיתי מתחיל בשפה, אם אנו רוצות שיוויון, אז בואו נשתמש בלשון נשים כשמדברות וכותבות לבנותינו או לנשים ולא רק ״הכתוב בלשון זכר מטעמי נוחות״. לא, שינוי אינו דבר נוח.
וכן, בחיים אני אשה, בעבודה אני מנהלת בכירה. רק של ההורים שלי אני בת:"
"המילה עצמה לא מאיימת על אף אחת, היא פשוט מקבעת את הכוחות הלא שוויונים שקיימים, ואין לזה שום קשר לכבוד."ו
ומה לגבי התגובות שמביעות אי הסכמה?
היו לא מעט. הפוסט ללא ספק הקפיץ משהו.
הבאתי לכאן מספר דוגמאות, הרוב פשוט חוזרות על עצמן. הדוגמאות מובאות בעילום שם, אם מצאת את התגובה שלך כאן ואת רוצה שאוריד, אנא פני אלי, ואוריד בשמחה.
"גם אחרי קריאת הפוסט- לא מבינה מה הבעיה…אותי המילה ממש ממש ממש לא מקטינה ולא משטיחה. אבל ממש לא!!"
"ממש לא מסכימה עם כל מה שנאמר כאן. המילה "בנות" לא מקטינה אותנו ובטח לא "משטיחה" אותנו. אנחנו בנות.
מרגיש כמו הרבה חיפוש אחרי משהו שיצדיק מאבקים על מגדר.
חבלללל"
"די! די ! די! כמה אפשר להתעסק בשטויות !! יש מילים באמת פוגעניות , משפילות, מבזות .. "בנות" זה לא אחת מהן. זו פשוט דרך התנסחות, אף אחד או אחת לא עוצר ומנתח את המשמעות הבאמת נסתרת ואפילו מאולצת שהוא קורא לקבוצת נשים "בנות".. פשוט תלמדו לשחרר ותבחרו את המלחמות שלכן."
אז הוספתי תגובה שלי לתגובות
"זה בכלל לא מפריע לי, דווקא נחמד".
בפוסט כתבתי, זה שאלה של מינונים ומיקומים. פחות מפריע לי כשמאמנת הכושר שפחות או יותר בגילי, קוראת לנו, קבוצת המתאמנות-"בנות", יותר מפריע לי כשזה נאמר בישיבה רשמית במקום העבודה, בין אם אישה או גבר יגידו את זה.
ככותרת בעיתון ובגוף הכתבה זה ממש בלתי נסבל בעיני. הפוסט מדבר על התופעה בכללותה. זה שכל אחת קובעת לעצמה את גבולות המאבקים, זה ברור לגמרי.
"יש מאבקים חשובים יותר " –
האמת, מצד אחד נכון, המאבק באלימות נגד נשים, בשוויון בשכר ועוד הם מאבקים גדולים יותר. מצד שני, הכח שיש לשפה הוא אדיר, והתיקון לעשות אותו הוא יחסית קטן. יש משמעות פוליטית, משמעות של מבני כח כאשר מנהל קורא למנהלות הקולגות שלו, אלו שבאותה הדרגה שלו "בנות". הוא מוחק את המעמד שלהן, את המקצועיות שלהן, מאגד אותן כחבילה אחת, לא מבדיל ביניהן. המילה הזו עלולה לעלות להן בעתיד, בסיכויי הקידום או הגידול בשכר. המילה הזו ממש לא מתאימה למרחב הציבורי המקצועי, הפוליטי, הלא אישי. יש מאבקים קטנים, שהשכר שלהם מהיר וגדול. שווה את המאמץ הקטן של להעיר ולבקש שלא יפנו אליכן כך יותר.
אז מה אומרים במקום?
שאלה מוזרה, חשבתי עליה, ניסיתי לענות. אם אנחנו מחפשים מילה אחת גנרית, שתחליף את המילה "בנות" ותשמש בכל מצב, לקרוא לקבוצה של יותר מאישה אחת, אז מה עשינו בעצם? החלפנו דבר בדבר?
אני לא חוקרת שפה, אבל אני כן אשאל – האם ההפרדה בין נשים לגברים בסיטואציה הזו בכלל נדרשת? האם באמת יש מקום לבדל את הנשים החוצה? למה צריך להוציא את הנשים מהכלל כקבוצה במכלול החבורה? אי אפשר פשוט לומר: "מי שרוצה לגשת לשירותים, עכשיו הזמן"? למה צריך את המילה "בנות" לפני?
ואם ממש חייבים, להבדיל נשים מגברים, אז מה אומרים לגברים באותה הסיטואציה?
'רבותי' נשמע טוב, 'גבירותי' נשמע מאולץ? 'חבר'ה' לגברים נשמע אחלה, 'חברות' לנשים נשמע פחות? אז מה אומרים לקבוצה? מה המג"ד אומר לקצינים שבכניסה לישיבה? איך הוא קורא להם, כאשר לקצינות הוא פונה במילה "בנות"?
ואם זו קבוצה של נשים בלבד, מעל גיל עשרים, למה לא לפנות במילה – חיילות, מפקדות, שחקניות, גבירותי? חברות?
אמרו לי שלגברים פונים "אח שלי" – באמת? מלצר יפנה כך לגבר בן גילו, לא לאדם מבוגר. עובד לא יפנה כך לבוס שלו. בכל תרבות יש את הביטוי הנכון לה. בצרפתית משתמשים ב"אתם" “vous” ‘ יש קהילות בהם הביטוי – כבודה/ כבודו או אדוני/גבירתי מקובלות. הכל תרבותי. חפשו את הפתרון המכבד המתאים לכם ולכן.
אגב, תגובות של גברים שהופיעו בפוסט, בסגנון: "תנוחו, הכל מחיבה, אין בעיה של אי שוויון ומה אתן עושות ענין", פשוט לא ראויות לתגובה,
מי שלא חווה את התופעה על בשרו, טוב יהיה שיקשיב לאלו שכן. זה לא ענין של אני מסכים או לא מסכים, אלא יותר ענין של – אני לא מכיר, לא חוויתי, ולכן עדיף שלא אגיב, כמו שכגבר לא נכון שאגיב על הקושי בלהיות בהריון, על הפחד בללכת בחושך ברחוב, ועל תופעות של הטרדה מינית במרחב הציבורי, בין השאר.
הנה מה שיש למים ביאליק, השחקנית, לומר בדיוק על הנושא הזה. מסתבר שגם באמריקה התופעה קיימת.:
הבניה מגדרית זה שכבות בצל המכסות על מי שאנחנו באמת. ההבניות התרבותיות, ברובן הגדול שקופות לנו מאוד, ונתפסות כדבר טבעי ומובן מאליו. אבל כל קילוף של שכבה, דקה ככל שתהיה, מהווה תיקון לאי השוויון, מאפשר, בונה חברה צודקת יותר.
מעניין? רוצים מידע נוסף?
תשאירו מייל באתר, תעשו לייק לעמוד בפיסבוק דפנה פייזר – במודעות מגדרית ותצטרפו לקבוצת הפייסבוק ולקהילה משתפת ומקדמת הורים במודעות מגדרית
כתבה מצויינת וחשובה.
הסרטון באנגלית מחדד מאוד את הנקודה דוקא במה שהוא לא מזכיר.
כן קרה בהסטוריה שקראו לגברים בוגרים "boys":
את העבדים האפרו-אמריקאיים כינו "boy" גם אם האדם שכונה כך היה בעל שיער שיבה. הביטוי בא להראות על היררכיה ברורה בין האדון לעבד שלו, , להשפיל אותו ולהזכיר לו את מקומו.
תודה לאל שהנוהג הזה חלף מן העולם.
אני מקווה שבעתיד נחשוב כך גם על הנוהג לכנות אשה בוגרת "girl" או נשים בוגרות- "בנות"